שלבים בהתפתחות הציור

כשמביטים בציוריו של ילד על פני תקופת זמן נרחבת, ניתן להבחין במגמות שינוי והתפתחות. ללא כל התערבות מכוונת של מבוגר, הילד עובר משלב לשלב ומפתח את יכולותיו. עם זאת, לא מומלץ לשפוט את היצירה הילדית במונחים נוקשים של התאמה לנורמה.

תהליך ההתפתחות והמעבר בין השלבים משתנה מילד לילד, וניתן למצוא ציורים של ילדים שפסחו על אחד השלבים או נסוגו לשלב מוקדם יותר, ורק לאחר הנסיגה המשיכו את ההתקדמות. במאמר זה אסקור את שלבי הציור השונים שעובר הילד עד גיל 3.5, ואסביר כיצד נכון להגיב לציוריו של הילד.

השלב הראשון: שלב השרבוט הספונטאני – גילאי 1.5 עד 2.5

הפעמים הראשונות בהן הילד אוחז בכלי ציור ומגלה את תוצאות מעשיו הן משמעותיות במיוחד עבורו. מרגע זה, מתחיל תהליך ארוך של למידה באמצעות ניסוי וטעייה. הוא מזיז את כלי הציור בכיוונים שונים, ובוחן את התוצאות השונות המתקבלות על הדף. שלב זה, נראה לעין בלתי מיומנת כ"קישקוש בלבוש" ארוך ומתמשך. אך עם זאת, ניתן בפרוש לראות כיצד הילדים מפיקים סגנונות שונים זה מזה ומאפיינים רק את יצירתם הייחודית. בשלב זה הילד מייחס חשיבות רבה לעצם התנועה שבתהליך ונהנה מהחוויה החושית ומהתזוזה על הדף. הקווים מתחילים ומפסיקים באופן אקראי ומופיעות צורות גיאומטריות בציור, הן לרוב מצויירות באופן מקרי. במקביל להתנסותו בציור, נחשף הילד בגן ובבית להתנסות בחומרי חישה ויצירה נוספים: בצק וחומרי מזון שונים, פלסטלינה, בוץ, חול, צבעי גואש, דבק, חומרי הדבקה שונים, טושים, צבעים, צבעי ידיים, חימר, פלסטלינה ועוד. מכל אלו הוא מפיק חוויה חושית ולומד על העולם שקיים סביבו מעצם ההתנסות.

הילד "שוקע" כולו לתוך יצירתו ועושה זאת בריכוז רב, המוצר המוגמר הופך עבורו לתיעוד יכולותיו בתחום.

על מנת לפתח את יצירתיותו של הילד יש לאפשר לו להתנסות ביצירה בחומרים מגוונים על משטחים מגוונים, יש לתת לו לבחור על מה הוא רוצה לצייר (בריסטול,דף,משטחים בגדלים שונים,במרקמים שונים ובצבעים שונים) יש לעודדו לצייר בעצמו ולא להתפתות לצייר עבורו. בשלבזה ,גם גבולות הדף אינם מחייבים עבור הילד, והוא "גולש" מהדף למשטחים הסמוכים. בפעם הראשונה שבה הילד ניגש לצייר,הוא עושה זאת באורח מקרי ומתפעל מן התוצאות שהפיק. התפעלותו והתפעלות הסובבים אותו מיצירתו מאתגרת אותו להמשיך ולחקור מימד זה, אבל רק כשניתן להבחין במגמות חוזרות בציור, תהיה זו תחילתו של ציור מכוון, המשקף התערבות מודעת של הילד בתהליך.

עצם פעולת הציור היא ביטוי לפעולת השרירים בגוף וככזו מעידה על מזגו של הילד ועל אופן הסתגלותו למרחב ולסביבה. כאשר ילד מצייר הוא נדרש לאזן בין הפעולות המתרחקות מהגוף (הרפייה בלחץ) ובין הפעולות המתקרבות אל הגוף (כיווץ ולחץ חזק), ההפנמה של תהליך זה משקפת בשלות של מערכות שונות במוח ובמערכת העצבים.

בין גילאי שנתיים לשלוש בערך, ניתן למצוא שרבוטים הדומים לאותיות הנקראים בשפה המקצועית "כתב ילדי". כתיבה זו מעידה על התפתחותה של יכולת מוטוריקה עדינה, כמו גם על שיפור הקואורדינציה בין המוח, העין, היד והתפקוד במרחב.

אין הדבר מעיד על בשלותו של הילד ללמוד קריאה וכתיבה ומדובר בשלב שחולף ונעלם ויחזור אצל ילדים סביב גילאי 4, אז יכתוב הילד את שמו ולעיתים יעשה זאת בכתב "ראי" המעיד על כך שמתרחשים תהליכי התפתחות פנימיים בהקשר לדומיננטיות של אחת האונות במוח על פני האחרת.

השלב השני: שלב השרבוט המובנה – גילאי 2.5 עד 3.5

עתה, מתחיל הילד לנסות ולתכנן את הציור שלפניו, בשלב הזה מתחילות להופיע צורות גיאומטריות הדומות לעיגולים ולריבועים. הפעם הופעתם אינה מקרית, אלא מכוונת. הילד לפעמים ממלא דפים שלמים בנסיונות חוזרים ונשנים של אותה צורה. בשלב זה ניתן להבחין בילדים אשר בוחנים את שציירו כבר במהלך הציור או אפילו בטרם התחילו. בדרך כלל ישמחו הילדים לספר מה ציירו ויגדירו את האלמנטים המופיעים בדף. הציור נראה אומנם כמשהו לא מוגדר אך הוא בהחלט בעל משמעות רבה עבור הילד, שתוך כדי ציור אומר מה צייר.

ציור צורת עיגול למשל, דורש מהילד תכנון מורכב תוך שילוב בקרה אופטית (תיאום עין יד). הוא מתחיל בנקודה מסויימת, מסתובב סביב ציר מרכזי ומגיע שוב לנקודת ההתחלה. בשלב זה ניתן לראות ילדים שחולפים על פני נקודת ההתחלה, מעצם התנועה התנופתית שלהם ומתוך קושי בבקרה ובעצירה (כך נוצרים הספירלה או השבלול).

עם גיבוש המיומנות בציור העיגול, מתחילה להופיע דמות אדם (הנקראת דמות ראשן מעצם ציורו של הילד רגליים וידיים היוצאות מן הראש) כדי לעשות זאת משתמש הילד בקווים שרכש בשלב הקודם ומשלבם כגפיים. במקביל יכולים להופיע גם ציורי שמש עם קרניים קוויות.

כיצד להגיב לציורים?

הילד חוזר מהגן עמוס חוויות ובדילוגים מגיש את פרי עמלו. לא אחת קורה שההורה מביט על הציור ולא יודע כיצד להגיב. ובכל זאת, מתוך רצון לעודד את הילד נשלפות אמירות כמו "איזה יופי", "הציור הכי יפה בעולם", ובזאת, ברוב המקרים מסתיים המפגש, הילד נראה מרוצה וההורה שמח על שהצליח במשימת החיזוקים.

המפגש המשולש הורה – ילד – ציור, עשוי להיות הזדמנות נפלאה לשיחה ייחודית על עולמו הפנימי של הילד. אך ראשית, חשוב להיות באמת פנויים להתייחס לאותה פיסת אומנות, בה הילד השקיע מאמץ.

לא מומלץ להגיב על כל ציור ב"וואו", "איזה מקסים" ועוד מילים כלליות אחרות.

כדאי לציין בקול רם את אשר רואים בציור, אפילו אם מדובר בשרבוט או בכתמי צבע אקראיים, ניתן להשתמש באמירות דוגמת: "אני רואה שציירת על כל הדף… לחצת חזק על הטוש… השתמשת בהרבה צבעים… בשני צבעים… ציירת הרבה קווים ונקודות…"

אמירות אלה ממוקדות ועבור הילד מעידות על כך שההורה אכן מביט בציור, ושם לב לכל פרט קטן שהילד השקיע בו.

זקוקים לעזרה? פנו אליי

מוזמנים לשתף

טיפים נוספים שאולי יעניינו אותך:

הצבת גבולות וחשיבותה לילד הרך

הצבת גבולות וחשיבותה לילד הרך

מהי הצבת גבולות? מדוע גבולות חשובים? מה הנזק שעלול להיגרם בהעדרם? האם עונש וגבולות חד הם? האם ראוי לאיים בעונש? האם הצבת גבולות תגרום לילד

אינסומניה

אינסומניה

אינסומניה (נדודי שינה) מוגדרת כתופעה של שינה בלתי מספקת או שאינה איכותית הגורמת לירידה בתפקודו של האדם. כאשר הגוף נח בזמן השינה, במוח נוצרת פעילות